פסק-דין בתיק תא"מ 45667-10-11 - פסקדין

בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על-ידי התובעת (להלן: " רכב התובעת") בתאונת דרכים שארעה ביום 10/3/11.

נהגת התובעת העידה, כי נסעה עם הרכב הפרטי במסלול ימני בכביש שמוביל לכיכר בנסיעה איטית, כי היה פקק. בזמן הנסיעה האיטית שמעה חבטה בחלק האחורי של הרכב, הסתכלה וראתה אוטובוס שצמוד אליה, והבינה שפגע בה. נהגת התובעת העידה כי בכביש היו שני נתיבים והיא נסעה בנתיב הימני, כאשר בהמשך הדרך שני הנתיבים משתלבים לאחד אבל התאונה ארעה לפני ההשתלבות.

בהודעתה לחברת הביטוח, מסרה נהגת התובעת, כי אוטובוס של הנתבעת פגע ברכבה בכנף שמאל, לפי מה שכתבה נסעה ברכבה באיטיות והאוטובוס לא הבחין, וכן הוסיפה כי נהג האוטובוס הודה באשמה.

על פי חוות דעת השמאי והתמונות שהציגה התובעת, נפגעו ברכב מגן אחורי, גלגל אחורי, כנף אחורית ודלת אחורית בצדו השמאלי של רכב התובעת.

בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת מעורבות אוטובוס בבעלותה בתאונה, אולם בפתח הדיון ביקשה לתקן את כתב ההגנה, וטענה כי רכב התובעת הוא זה שסטה לנתיב נסיעת האוטובוס וגרם לתאונה.

גרסת נהג הנתבעת נמסרה איפוא בפעם הראשונה על דוכן העדים, לא הוצגה הודעתו לנתבעת או למאן דהוא על-ידי התאונה, והוצג שרטוט ששרטט יום קודם לדיון.

לטענת נהג הנתבעת, מדובר בכביש בעל נתיב אחד ולא שני נתיבים כפי שטוענת נהגת התובעת, שכן נתיב אחד חסום על-ידי רכבים חונים. נהג האוטובוס שיער בעדותו, כי נהגת הנתבעת עקפה אותו בצד ימין וכי לפי חוקי מדינת ישראל אסור לעקוף אוטובוס בצד ימין. לטענת נהג הנתבעת נהגת התובעת שפשפה לעצמה את הרכב כשניסתה להידחף בינו ובין רכב חונה, לדבריו הוא צפר אך נהגת התובעת המשיכה בנסיעתה. נהג הנתבעת טען שדיווח על התאונה ואין לו מושג מדוע טופס הודעתו לא נמצא. בחקירתו הנגדית תאר נהג הנתבעת שוב את התאונה: " אני בנסיעה, אוטובוס מלא אנשים אין לי שדה ראיה רחב, היא נכנסה האוטובוס זוחל לכיוון הכיכר, לא הבחנתי בה, כשהיא נכנסה שמעתי מכה..." (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 30-29).

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה.  הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.  בית המשפט בוחן את הגיונן של גרסאות כל אחד מהצדדים, את עקביותן, ואת אותות האמת בעדות העדים שבפניו. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסת העדים שנשמעו ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותם.

עדותה של נהגת התובעת היתה שוטפת, רציפה, קוהרנטית ועשתה רושם מהימן. עדותה מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לרכב בחלקו השמאלי אחורי.

מאידך, נהג הנתבעת סתר את עצמו בעדותו, תוך שהוא חוזר שוב ושוב על המנטרה לפיה הנתבעת עקפה את האוטובוס מצד ימין. כך, נהג הנתבעת טען מחד שלא ראה כלל את רכבה של התובעת  ומאידך טען כי נהגת התובעת השתחלה עם רכבה והוא צפר לה. דהיינו, ראה את רכבה של התובעת ואף ביקש להזהיר אותה.

גרסתו של נהג הנתבעת אינה מתיישבת עם שורת ההגיון, שכן לפי גירסתו נהגת התובעת השתחלה במודע ובאופן בלתי זהיר לפני רכב גדול כמו אוטובוס, שנוסע באיטיות ושאין אפשרות שלא לראותו.

יתירה מזו, כדי לאשש את גירסתו ניסה נהג הנתבעת למקם את רכבה של נהגת התובעת באחת משתי אפשרויות, שאף אחת מהן אינה מתיישבת עם המציאות: ראשית ניסה לטעון כי יצאה מסמטה סמוכה, דא עקא שנהגת התובעת טענה כי כלל לא יצאה מהסמטה ואני מאמינה לעדותה בנקודה זו.

האפשרות השניה שהציג נהג האוטובוס הייתה, כי נהגת הנתבעת נסעה אחריו וניסתה לעקוף את האוטובוס מימין - הטענה כלל לא הגיונית, לפי השרטוט ששרטט נהג האוטובוס עצמו בצד ימין לפני הסמטה ישנה תחנת אוטובוס ולאחר הסמטה חונים רכבים, בהנחה שגרסתו של נהג הנתבעת נכונה ויש רק נתיב נסיעה אחד, כלל לא הגיוני שנהגת הנתבעת לעקוף אוטובוס מימין, מייד לאחר תחנת אוטובוס, ובסמוך להשתלבות של הסמטה לתוך הכביש הראשי, זו התנהגות לא הגיונית לחלוטין, במיוחד כאשר נהג הנתבעת עמד על כך שכל כלי הרכב נסעו באיטיות בנתיב אחד לכיוון הכיכר.

העובדה שאין בנמצא הדווח בזמן אמת של נהג הנתבעת על התאונה, מחלישה עוד את גירסתו.

משהפגיעה ברכבה של התובעת היא פגיעה בחלק האחורי שמאלי, אין זאת אלא שנהג הנתבעת נסע מאחורי רכב התובעת, כגירסת נהגת התובעת ופגע ברכבה עם הצד ימני קדמי של האוטובוס עקב נסיעתו חסרת הזהירות.

משכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעת. בנסיבות, אינני רואה לייחס אשם תורם לנהגת התובעת, שעה שרכב הנתבעת היה מאחורי רכבה.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי שלא נסתרה, משכך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 6,712 צמוד מיום 16/3/11, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט בסך 1,200 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.